בדומה למחקרים שהוזכרו , גם בדבריה של הילה נחשפות עמדות בלתי שגורות כלגיטימיות וחיוניות לדיון בהדרכה פדגוגית . עמדות אלו , המורות על החשיבות שהיא מעניקה לצורך להתייחס לכל לומד כסובייקט ראוי לכבוד , מיוצגות באמצעות המבנה הסיפורי המעגלי והרב - עלילתי , ובהסתמך על תודעה הורית גלויה כסמויה , פרי מארג עשיר של ניסיון חיים וידע מקצועי המקופל בתוכו והנרמז ממנו . מהריאיון עמה ניכר שמדובר בתהליך מתמשך , ושהיא מונעת משיקולי דעת פדגוגיים ומנחישות להירתם למטרות חינוכיות מיטיבות , שהן גולת הכותרת של תפקודה המקצועי . הפער בין המבנה הנרטיבי המצופה לבין סיפורי חיים מעגליים ורב - עלילתיים שעלו בראיונות , כפי שמדגים היטב סיפורה של הילה , התגלה לי בשלב מאוחר של עריכת המחקר . התחוור לי , שבסיפורים אלה , שאינם ניתנים לניתוח ולפירוש מספק בקריטריונים המקובלים , טמונות דילמות מהותיות בעשייה החינוכית , ובהן : הוראה בקונטקסט של ניכור והשתקה ; מחיר ההתעלמות מהיבטים רב - תרבותיים ומוצא עדתי בחינוך ובהכשרה להוראה ; הבניה של פסיביות וקושי בפיתוח רפלקציה ואוטונומיה בקרב תלמידים וסטודנטים ( כפי שנראה בסיפור של ניר בפרק...
אל הספר