הילה , אם לבנות בשנות העשרים והשלושים לחייהן , היא מדריכה פדגוגית במסלול להוראת אנגלית וגם עוסקת בכתיבה . הילה עלתה לישראל מארצות הברית בצעירותה , מטעמים אידאולוגיים . בשיחותינו היא גילתה נכונות להתעמק בחוויית ההדרכה הפדגוגית מתוך סקרנות והביעה פתיחות לדון בהתנסותה כאם לבנות בהקשר לתפקודה המקצועי . באווירה נינוחה קלחה בינינו השיחה כאילו אנו מכירות משכבר , אם כי התוודענו זו אל זו רק במהלך הריאיון . התעניינותה בספרות ובכתיבה יצירתית חיזקה את להיטותי להכירה . הילה הרבתה לשלב סיפורים אישיים בדבריה כדי להמחיש את כוונתה . אלה הוסיפו צבע ייחודי ועומק לנרטיב שלה , האירו היבטים גלויים בעולמה ורמזו על קיומם של רבדים סמויים , עמדות טעונות ורגישויות כלפי נושאים חשובים בעיניה , שהיא נמנעה מלדבר עליהם בדרך כלל . בתחילת הריאיון אמרה הילה : אני אתן לך דוגמה . פעם הייתי מנחה של איזו מורה והייתה לה איזושהי דילמה . היא אמרה לי : " לא יודעת . לא מקשיבים לי בכיתה " . שאלתי : ״מה את מלמדת ? ״ היא ענתה : " אני מלמדת סיפור [ על ] בן ובת בגיל . 16 הם נפגשים . אין לו אוטו יפה , והוא לוקח את האוטו של אבא שלו " ....
אל הספר