אל אסתר התוודעתי לראשונה כסטודנטית בקורסים שבהם לימדתי , וכמדריכה פדגוגית בשנתה השלישית ללימודיה במכללה . התרשמתי משקדנותה , מהרצינות והשקט שאפיינו אותה ומהשתלבותה החברתית המוצלחת . אסתר עלתה ארצה מאתיופיה בילדותה . בתהליך לימודיה ובעת התנסותה בשדה היא ״לא עשתה עניין " ממוצאה התרבותי . לא כך היו פני הדברים ביחס של הפיקוח כלפיה . בסיום הריאיון לקראת שיבוצה לעבודה שבו נוכחתי , נאמר לי שהיא מיועדת להשתלב כמורה לתלמידים ממוצא אתיופי . אני טענתי שהיא כשירה להוראה בכל מסגרת חינוכית בהתאם להתמחותה המקצועית . המשך הסיפור חושף טפח ממורכבות ההדרכה הפדגוגית ומדגים את חשיבות ההקשבה לעולמם של הסטודנטים ולניסיון החיים על רבדיו השונים ולהכילו כחלק מתהליך הכשרתם המקצועית . באחד המפגשים בקורס שעסק בעבודת המורים עם ההורים של תלמידיהם ביקשתי מהסטודנטים להתייחס לערך כלשהו שהם רכשו במשפחת המוצא שלהם ולהביא דוגמה קונקרטית למימוש ערך זה בחייהם . אסתר העלתה בסיפורה את קורות עלייתה ארצה . היא החלה בהעלאת זיכרונות מתקופת הילדות בכפר הולדתה באתיופיה , בתיאור הבריחה של משפחתה לסודן ובהתמודדותם עם תלאות הדרך בחבל ...
אל הספר