של הזוועה . בקיצור : באמצעות קשקוש אקזיסטנציאליסטי נשגב , חפץ אותו מבקר להתחמק מן ההתעמתות עם הזוועה . סכנת הישנותה של הזוועה כרוכה במידה רבה בסירוב להתמודד עמה ובהתייחסות לכל מי שמעז אפילו להזכיר אותה , מבלי לנסות לעדנה , כאילו הוא , ולא הרוצחים , נושא באשמה . בקשר לבעיית הסמכותנות והברבריות עולה בדעתי עוד היבט שאינו זוכה בדרך כלל לתשומת לב רבה . הוא מוזכר בהערה בספרו של אויגן קוגון מדינת האס אס , שיש בו תובנות מרכזיות בקשר למכלול הדברים , ושלא זכה בפועל לקבלה ראויה במחקר ובפדגוגיה . קוגון כותב שרבים מן המענים במחנה הריכוז שגם הוא עצמו העביר בו שנים רבות , היו ברובם צעירים בני איכרים . הפער המתמיד בין הערים לאזורים הכפריים היה אחד התנאים לזוועה , אף שוודאי לא היחיד או החשוב ביותר . אין לחשוד בי בהתנשאות על אנשי הכפר . ברור לי שאין איש יכול לבחור אם יגדל בעיר או בכפר . ברצוני רק לציין את העובדה כי נראה שבאזורי הספר הכפריים צלח תהליך הדה - ברבריזציה עוד פחות מבשאר המקומות . דומה גם שהטלוויזיה ושאר אמצעי תקשורת ההמונים לא שינו בהרבה את מצבם של אלו שהתקדמותה של התרבות השאירה מאחור . דומני...
אל הספר