מקורות מנהג העדה: ספירת שבעה שבועות

במקרא ובספרות בית שני מתועדות צורות שונות של ספירת שביעיות . נסקור כדרכנו , מהמוקדם אל המאוחר , את המקורות המרכזיים שיש בהם זיקה למנהג ביתא ישראל . המקרא ותרגומיו התורה מצווה על ספירת שבעה שבועות בין פסח לעצרת . ספירה זו מלווה במחלוקת עתיקת יומין ורבת עניין , באשר לפירוש הביטוי ׳ממחרת השבת׳ , ויקרא כג , טו - טז : וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה , שבע שבתות תמימת תהיינה . עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה׳ . הציווי חוזר בדברים טז , ט - י : שבעה שבעת תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות . ועשית חג שבעות לה׳ אלהיך מסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך ה׳ אלהיך . המילה ׳שבת׳ , בביטוי ׳ממחרת השבת׳ , יכולה להתפרש בשלוש צורות – כשבת , כחג או כשבוע . מובנה הרגיל של המילה במקרא הוא שבת , היום השביעי בשבוע . לפי זה , עדיין חסרה הנחיה ברורה על איזו שבת מדובר – האם השבת שבתוך שבעת ימי הפסח או השבת שלאחריהם . התורה אינה מציינת יום קבוע בחודש למועד הנפת העומר , התחלת הספירה , וממילא גם אין מועד לחג השבועות . חז״ל קבעו כי המילה ׳שבת׳ היא יום חג – יום של מקרא קו...  אל הספר
מכון מופ"ת

מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח