פרק שני פסח בביתא ישראל

חודש ניסן על פי מנהגם של ביתא ישראל , חודש ניסן הוא הראשון לחודשי השנה , ככתוב בשמות יב , ב : ׳החדש הזה לכם ראש חדשים , ראשון הוא לכם לחדשי השנה׳ . ניסן חל בתקופת האביב הארצישראלי , כאמור בדברים טז , א : ׳שמור את חדש האביב , ועשית פסח לה׳ אלהיך , כי בחדש האביב הוציאך ה׳ אלהיך ממצרים לילה׳ . כפי שראינו , עונות השנה באתיופיה אינן חופפות את העונות בארץ ישראל , ואף כי באתיופיה ניסן חל בסתיו , הקפידו חכמי העדה שלא יזוז ממקומו , ובעת הצורך הוסיפו אדר שני . אם כל ראשי החודשים הם ימי שמחה וחג , ראש חודש ניסן הוא ראש וראשון בהם . לקראת ראש חודש ניסן נהגו לטבול בנהר , לאפות את הדאבו , לחם קודש מיוחד הנאפה בדרך כלל לשבת , ולהרבות באכילה ובשתייה . זקני העדה , ובראשם הקסים , הרבו בתפילות מיוחדות העוסקות בעניינו של יום . היו שנמנעו מעבודת השדה אך לא שבתו ממלאכה . יתרה מכך , חודש ניסן כולו זכה , בהיותו ראש לחודשים אשר בו חג ראשית השנה , לחגיגיות מיוחדת . ההכנות לחג הפסח נזירים , קסים , דבתרים ורבים מזקני העדה הרבו בתפילה ובלימוד תורה במסגיד ( תמונה ( 2 במשך כל ימות השנה . רוב הקהל פקד את המסגיד בשבתו...  אל הספר
מכון מופ"ת

מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח