רינת ארביב - אלישיב , אברהם יוגב מבוא שנות התשעים של המאה ה - 20 מציינות נקודת מפנה בהתפתחות מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל . עד לאותה התקופה הייתה המערכת קטנה וסלקטיבית ; היא כללה שבע אוניברסיטאות מחקר וקומץ של מכללות ותיקות . באותן המכללות – כמו למשל האקדמיה למוסיקה ולמחול , מכללת שנקר ובית הספר הגבוה לטכנולוגיה – נלמד מספר מצומצם של מקצועות אשר בדרך כלל לא נלמדו באוניברסיטאות . במהלך שנות התשעים חלו תמורות משמעותיות במבנה המערכת . השינוי העיקרי היה הקמת מוסדות על - תיכוניים לא אוניברסיטאיים , קרי מכללות , אשר קיבלו היתר להעניק תואר ראשון לבוגריהם ( וולנסקי , . ( 2005 עד לשנות התשעים נמנעה המועצה להשכלה גבוהה לנקוט צעדים שיעודדו את הרחבתו המבנית של החינוך הגבוה . מגמה זו נבעה מהתנגדותן של האוניברסיטאות לפתיחת מוסדות אקדמיים נוספים , וזאת בשל חששן מפני " תחרות על משאבים" ופגיעה במצוינות האקדמית ( בולוטין - צ ' אצ ' אשווילי , שביט ואיילון , . ( 2002 העלייה בביקוש לחינוך גבוה , כמו גם מיצוי " יכולת הקיבול " של האוניברסיטאות , הביאו להבשלת התנאים להתרחבות מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל . ההכרה ש...
אל הספר