עת לבנות בחומת הדת

ונשובה אל דברינו בעניין שחיטת תרנגולת שקראה גברית שכתב מהרי״ל דבאומר סתם שחטו ואינו אומר הטעם מותר לצוות לשחוט 672 והגר״א תמה ב [ ז ] ה מצד גניבת דעתו של כביכול , 673 ולעניות דעתי הטעם בזה דנהי דגם במעשה בלא אמירה איכא משום דרכי האמורי שהיו עושין כן לשם עבודת אלילים ולא גרע ממחשב בקדשים בזבחים כ״ט דלוקה במערב בו מחשבות אחרות , 674 ועיין רמב״ם ראש פרק ח״י מפסולי המוקדשין 675 או במחשב באחת מארבע העבודות ועיין שם בפרק טז הלכה ב 676 ( ואף דבאמת אין עניין לכאן דבמקריב קדשים בפנים הרי עושה מעשה העבודה מההקרבה בפנים דסתמא לשמה כזבחים ג׳ א׳ , 677 אבל בשחיטה האיסור על הפעולה רק מצד האמירה ולא מועיל רק מעשה הנכרת מתוך אמירתו ) , { דעיקר מעשה הלחשים הוי באמירה ולכן נקיט בכל הכי האומר ולא דמי להקרבה לשם עבודת אלילים דאין איסור באמירה כלל רק ביחיד האומר אלך ואעבוד משום דלא מימלך והאיסור מצד המעשה , וכן בהקרבה בפנים דסתמא לשמה וכשמערב מחשבה הפוסלת לוקה מצד המעשה מהקרבתו . } 678 אלא דמכל מקום בזמננו דליכא בזה איסורא מהדין דלא שייך משום דרכי האמורי בזמננו ואין מחשבת העושה כן על דרכי האמורי , אלא דמכל ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן