האבלים אחד אחד ואומרים להן " תנוחמו מן השמים " , ואח " כ הולך האבל לביתו וכל יום ויום משבעת ימי אבלות באין בני אדם לנחמו . הטור מציין נוסח דומה לאמירה לאחר הלוויה : " וכל העם עוברים שורות שורות על הסדר שהושבו ועומדין משמאל לאבל וכל אחד אומר לו ' תתנחם מן השמים ' . " אולם לגבי הניחומים בבית האבל מציין הטור : 20 " ואח " כ נכנסין עם האבל לביתו [ ... ] וגדולי החכמים מנחמין כל אחד ואחד כפי מה שרואה לדרוש בנחמד " , ובאופן יותר כללי , לגבי המנחמים כולם : " מדבר עימו תנחומין " , כלומר בניסוחים אישיים . השימוש בנוסח " תנוחמו מן השמים " היה מקובל כנראה בימי הביניים בכל השדרה הדרומית של אירופה , קרי בספרד , בפרובנס שבצרפת ובאיטליה , והדבר מתהדהד מהפרשנות למשנה ולתלמוד אז ושם . בפירוש יד רמ " ה למסכת סנהדרין של ר ' מאיר בן טודרוס הלוי אבולעפיה , איש ספרד במאות השתים - עשרה – שלוש - עשרה , מצוין , כפי שנראה להלן , שכוהן גדול ניחם אבלים באמירת " תתנחמו " ; כמו כן הוא מציין שהכוהן הגדול ניחם באמירת " תתנחמו מן השמים " , ולא באמירת " תתנחמו " בלבד . בספר אורחות חיים כתב ר ' אהרן הכהן מלוניל , איש פרוב...
אל הספר