אותה לאחר תפילת העמידה . כזכור , נחיתותה של תפילת ערבית מבוטאת בהיעדרן של חזרת הש " ץ ושל אמירת קדושה בתפילה זו . ברכת ' מעין שבע ' אפשרה למאחרים להגיע לבית הכנסת למרות טרדות הסיום המוקדם של יום העבודה , לשמוע את תפילת העמידה ולחזור הביתה עם שאר המתפללים עקב הסכנות בדרכים , ועוד נדון בה בהמשך . הדבר הייחודי השני שנקבע לתפילות ליל שבת קשור בראשון והוא תפילת ערבית עם ש " ץ , וזאת לשם אמירת ' מעין שבע ' , ותפילת ש " ץ התקיימה אפוא לפחות מתקופת האמוראים בבבל , דבר שלא היה נהוג בתפילות ערבית בימי חול ובמועדים גם יחד : דאמר רבא : יו " ט שחל להיות בשבת , שליח ציבור היורד לפני התיבה ערבית אינו צריך להזכיר של יום טוב , שאילמלא שבת אין שליח צבור יורד ערבית ביו " ט . ימי המקדש השני עדיין תפילת ליל שבת בימי הבית השני לא הייתה תפילה בציבור בבתי כנסיות , והייתה אפוא תפילה של יחידים , אם בדרך של אמירה של ' קדושת היום ' בלבד , כדעתו של תא - שמע , ואם בדרך של קידוש על כוס יין בסעודות ליל שבת חגיגיות , כדעתו של אלבוגן . נחלקו הדעות בדבר קדמוניותה של תפילת העמידה ככלל , אם היתה קיימת כבר בימי הבית , או ש...
אל הספר