שאנן , כא ( תשע " ו ) , עמ ' . 103 - 87 מבוא הכרת - הטוב בכלל , וזו היהודית של האדם לבוראו בפרט – מתבטאת בשני מישורים : הקיבוצי והאישי . מרב הביטויים של הכרת - הטוב ביהדות הם במישור הקיבוצי . כאלה מהווים , למשל , שלושת הרגלים , הסובבים סביב אירועי יציאת מצרים והמסע במדבר , וכאלה הם גם החגים המאוחרים יותר : חנוכה ופורים , המציינים את הכרת - הטוב לה ' על הצלה מאויבים . התפילות , העוסקות בהכרת - הטוב , דוגמת ' נשמת כל חי ' , הנוספת לפסוקי דזמרה בתפילת - השחרית של שבת ומועדים – בלשון רבים נכתבו , ועל - כן מציינות גם הן את הכרת - הטוב של הכלל . כך גם הבקשות מהאל , המנויות , למשל , ב ' תפילת - העמידה ' של ימי - החול , נאמרות בלשון רבים . נדירים ויוצאי - דופן בנוף הקיבוצי הזה של הפולחן היהודי – ביטויים של הכרת - טובה אישית לה ' , הנסבים על אירועים אישיים בחיי - האדם . דברים אלה אמורים הן לגבי ביטויים של הכרת - טובה בעבר ההיסטורי , והן כיום . מאמר זה מתמקד בביטויים האלה של הודיה במישור האישי . מובן , שבנוסף להכרות הטוב ולהודיות הקיבוציות והאישיות שבין אדם למקום – ישנן גם הכרות - הטובה וההודיות...
אל הספר