פרק שביעי גרות, גלות וריבונות – בין המסורת המקראית למציאות ימינו

לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת . ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלהיך על הארץ הטבה אשר נתן לך . השמר לך פן תשכח את ה׳ אלהיך לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום . פן תאכל ושבעת ובתים טבים תבנה וישבת . ובקרך וצאנך ירבין וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה . ורם לבבך ושכחת את ה׳ אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים . המוליכך במדבר הגדל והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים המוציא לך מים מצור החלמיש . המאכלך מן במדבר אשר לא ידעון אבתיך למען ענתך ולמען נסתך להיטבך באחריתך . ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה . וזכרת את ה׳ אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבתיך כיום הזה . והיה אם שכח תשכח את ה׳ אלהיך והלכת אחרי אלהים אחרים ועבדתם והשתחוית להם העדתי בכם היום כי אבד תאבדון . כגוים אשר ה׳ מאביד מפניכם כן תאבדון עקב לא תשמעון בקול ה׳ אלהיכם . הארץ אינה מקומו של עם ישראל מימים ימימה , היא המקום שאליו מביא האל את ישראל . העם אינו אדוני הארץ ובעליה ומעמדו בה מותנה . תפיסה זו של בעלות על הקרקע חוזרת ומקבלת את איש...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן