פרק רביעי ההלכה הציונית־הדתית ואתגר הליברליזם

מבוא הצירוף ״הלכה ציונית דתית״ הוא , לכאורה , פרדוקסלי . שהרי ההלכה היא מערכת נורמטיבית שאמורה להיות מיושמת על המציאות . ומכאן שהיא אינה אמורה להיקבע על ידי המציאות , אלא לעצבה ולכוננה . לעומת זאת המונח ״ציונות דתית״ מתאר מציאות ומציין קבוצה סוציו תרבותית מובחנת שלה מערכת ערכים מסוימת . ההנחה הסמויה של פרדוקס זה היא תיאורה של ההלכה כמערכת ״טהורה״ המכוננת באופן עצמאי ללא זיקה למציאות . ואולם הנחה זו , גם אם היא מבטאת אידאולוגיה על אודות ההלכה אינה הולמת את ההלכה כפי שהיא בפועל . ההלכה הממשית מתייחסת אל שאלות שהמציאות מעלה , והנורמות שהיא מחילה מבטאות הנחות מטא הלכתיות על המציאות והערכים המגולמים בה . מבחינה זו המונח ״הלכה ציונית דתית״ מבטא עמדה הלכתית שלפיה לקיום היהודי הראלי בישראל – המדינה , מוסדותיה וערכיה – יש ערך חיובי . ערך זה אמור להתגלם בעמדה מטא הלכתית שאמורה להוביל להכרעה הלכתית , שונה מההכרעה ההלכתית שהייתה מתקבלת ללא ערך זה . לאור זאת שאלת יחסה של ההלכה הציונית הדתית לערכים ליברליים , כגון חירות , שוויון וכבוד האדם , נעשית לשאלה חשובה . לכאורה , החברה הציונית הדתית מאמצת ערכ...  אל הספר