אם נסכם את העולה מהדוגמאות של משה בעלייתו למרום ושל רב עמרם חסידא הנאבק במלאך , עולה כי התודעה העצמית המדוברת בתורה זו , ה " אני " המתעורר מתוך העירוב החייתי של האדם בעולמו , היא הכרת האדם את עצמו כרחמן . הכרה זו אינה חשיפה של רובד משוקע יותר בנבכי האדם , ברמה הפסיכולוגיסטית שלו , אלא היווצרות של " אני" המתעלה על ידי תשוקותיו . התשוקה בוערת , ואם אך ייאות האדם להישאר אתה , היא תעורר אותו אל עצמו הגבוה יותר . כאשר רב עמרם חסידא הכיר את עצמו כרחמן , היינו היה מוכן לקבל את פעולת השחרור של השבויות והשכּנתן בעליית ביתו כפעולה של רחמים כלפיהן , ולא הסכים לקבל את פרשנות היצר הרע הטוענת למטרות נלוזות , אז יכול היה להבדיל ולמצוא את עצמו , את ה " אני " שלו , כעצמאי ומושל ביצרו . כך גם לגבי משה בעלייתו למרום . הבנתו של משה את פעולת " הורדת " התורה אל האנושות כפעולה של רחמים , כפעולה שתכליתה לתת מענה והתמודדות עם מצוקותיו של האדם , היא זו שאפשרה את עמידתו מול המלאכים ואת התגייסותם לטובתו . ר " נ ממשיך ומפרט את הדרך להתקשר בדרך נכונה עם נשמות בני ישראל , וטוען כי דרושה מידה מדויקת של ביקורת הרחמים ...
אל הספר