ר " נ מסכם את התורה בפסקה אחרונה זו , שהיא למעשה היעד של התורה בכללותה . הרעיון המוביל את התורה , שנאמרה בראש השנה תקס " ט , מתבהר בשלב אחרון זה , כאשר ר " נ חושף את מטרת – העל , שאליה מובילים כל הדיונים והטיעונים עד כה . ר "נ מבקש להסביר את היתכנותם של הזמן והאירוע שבו הוא ו " העולם " מצויים בעת אמירת התורה – ראש השנה : ואזי יכולין לעשות ראש השנה . כי כשאדם יושב לדבר בחברו , זה בחינת ראש השנה , שהוא יומא דדינא [ = יום הדין ] , שהוא יושב ודן את חברו . וצריך ליזהר מזה מאוד , ולהסתכל על עצמו היטב אם הוא ראוי לזה לשפוט את חברו , " כי המשפט לאלקים הוא " , כי רק הוא יתברך לבדו ראוי לשפוט את האדם , כמו שאמרו רבותינו , זיכרונם לברכה : " אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו " , ומי הוא שיכול לידע ולהגיע למקום חברו , כי אם השם יתברך , שהוא מקומו של 150 מגילה שם . 151 נראה שר " נ מנסה דווקא לשמור על האפשרות שאסתר כן הייתה יפת תואר על ידי פרשנותו המבודחת למימרה התלמודית כציון " ייחוס " היופי של אסתר : ' " אסתר בינונית הייתה , לא ארוכה ולא קצרה' ( מגילה יג ע " א ) . העניין שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה :...
אל הספר