עקרונות הרמנויטיים

שני עקרונות הרמנויטיים בסיסיים של גדמר משמשים אותי בספר זה : עקרון השאלה והתשובה וזה שמשמש לו בסיס , התפיסה המוקדמת בדבר שלמות הטקסט . גדמר מבקש להראות את הדרך לפרשנות . הוא רואה את הפרשנות כעמדה שאליה צריך להיכנס מי שמבקש לפרש . עמדה זו היא עמדת השאלה . הפיכתו של טקסט לאובייקט של פרשנות , אומר גדמר , משמעה הוא שהטקסט מעמיד שאלה בפני הפרשן . המפגש הפרשני בין הפרשן למושא הפרשנות תלוי ביחס של חידתיות , שהוא עצמו מהווה את נקודת המפגש . הבנת הטקסט , אם כן , ממשיך גדמר , היא ההבנה על מה בעצם הוא עונה . במילים אחרות , הטקסט המובן הוא טקסט המתגלה כתשובה . אפשר להוסיף על כך ולומר , שמידת ההבנה את הטקסט היא כמידת הבנתו כתשובה , על פרטיו ודקדוקיו . השאלה המתבקשת חיצונית לטקסט , ואינה כלולה בו . על פי עקרון האופק ההרמנויטי גדמר ממשיך ומזהה את האופק ההרמנויטי כאופק השאלה . על פי הצבה זו של אופק השאלה , שמשתמעות ממנו כמה תשובות אפשריות , עולה תפיסה של דווקאיות הטקסט . הטקסט ענה על השאלה בדרך מסוימת וייחודית , נוכח אפשרויות אחרות . המובא בטקסט איננו אקראי , ונאמר בדווקא , מתוך כוונת מכוון . הנחה זו ...  אל הספר