מיהו האדם , לא מהו . כאמור , כבר בניסוח השאלה מותווית הדרך אל התשובה . מטפיזית וגם מוסרית . בסיס המוסר הינו בראיית האדם בחינת מי ולא בחינת מה . כסובייקט ולא כאובייקט . על כן המוסר הוא עניין כלל אנושי ולא תלוי חברה . להיפך : גם חברה הינה מוסרית או בלתי מוסרית בהתאם לאופן בו היא נוהגת בבני האדם המרכיבים אותה ובחברות אחרות , כסובייקטים או כאובייקטים . כל המוסר אינו אלא ראיית האדם כפי שהינו באמת . מעולם לא היו המטפיזיקה והאתיקה קרובות יותר . ראשית ראייה , בניגוד לעצימת עיניים - כמה רווחת היא . ראייה פירושה גם שלא די לא לרצות לפגוע אלא יש לרצות לא לפגוע . כמה רב ההבדל . ראיית האדם כאדם , מי ולא מה , סובייקט ולא אובייקט , תכלית ולא מכשיר - הינה נובעים מיידית ניסוחיהם הנפלאים של הלל הזקן ושל קאנט גם יחד , נשמה ולא תפקיד , לא משאב , לא בורג במכונה . במקום " לכל אחד יש תחליף " האמת על חד - פעמיותו של האדם : לאף אחד אין תחליף ! זוהי חד - פעמיותו של סובייקט באשר הוא סובייקט . על כן הבריחה המובנת ממחיקת האדם אל אינדיבידואליזם קיצוני כריאקציה , הינה טעות גם כן , מטפיזית ואתית כאחד . שהרי אף הוא אינ...
אל הספר