גם מן ההשקפה הדיאלוגית מהווה קאנט נקודת מפנה , בה הסובייקט הופך להיות מוקד החקירה הפילוסופית , והאדם אינו נדון בה עוד כדבר בין הדברים כבמסורת האריסטוטלית . אמנם בהסתכלות אחורנית ניתן לאתר יוצאי דופן כאוגוסטינוס שמתעניין באדם בגוף ראשון , אולם בקונטכסט שונה , וממשיכיו , עד לסיכום הסכולסטי של תומס מאקווינס , מחזירים אותו לגוף שלישי ( בובר , פני אדם . ( 18 - 16 הפילוסופיה החדשה מתמקדת אמנם באדם , אך עדיין מן הזווית האפיסטמולוגית בעיקר , במיוחד באספקט תבונתו ההופכת לפוסקת העליונה והאחרונה . החל מקאנט מועמד הסובייקט האנושי במרכז המחקר המטפיזי , ויחס הכרתו לעולם נבחן באופן ביקורתי , תוך שרטוט גבולות שיפוטה של התבונה . אך אצל קאנט הדבר כשהוא לעצמו נשאר סתום בפנינו באורח עקרוני , ובאופן משלים וקשור לכך , הסובייקט האנושי גם כנואומנה אינו מתגלה ומגלה בשדה הא - רציונאלי . האדם נשאר אזרח בשני עולמות . ברומנטיקה הגרמנית אחרי קאנט נע הסובייקט בין אינסופיות נוסח פיכטה ושלגל , כמעט תחליף לאלוהים , ובין היבלעותו ברוח האינסופית ההיגליאנית . כאן מתערבת הפילוסופיה הדיאלוגית , תחילה בניצניה אצל קירקגור ופו...
אל הספר