אספקט משמעותי של החברתיות הוא המוסר אותו יכול לתאר , לנתח ולהכתיב אקזיסטנציאליזם נוסח " היש והאין " . אין בו מקום למוסר כללי מזן הצו הקטגורי או התועלתנות , ודאי לא למוסר שמקורו בסמכות טרנסצנדנטית . המוסר האקזיסטנציאליסטי חייב לנבוע מהאדם הקונקרטי החופשי , " המקור היחידי של הערכים " ( שם , ( 797 עם היותו הוא עצמו חסר צידוק . מוסר מתוך האבסורד ובתוכו . מוסר שעולה בקנה אחד עם האונטולוגיה הסרטריאנית . הטוב אינו יכול להיתפש מחוץ לסובייקטיביות פעילה . כל המוצא אצל סרטר הגדרה של המוסר מסוג של ' הטוב הוא כך וכך ' , קורא לא נכון את הגרסה של סרטר ליחסי האינדיבידואל עם העולם . האינדיבידואל הוא בורא המוסר " ( דובסון . ( 34 קוז ( Caws ) קורא את הכיוון השני של דחיית האקזיסטנציאליזם את תורות המוסר האוניברסאליות : " סרטר רואה , כי אף תיאוריה המכתיבה מרשמים האמורים לנגוע לכל אינדיבידואל שהוא בסיטואציה , אינה עולה בקנה אחד עם החירות הרדיקלית המהווה את הבסיס האונטולוגי של הקיום האנושי ... סרטר מבקר את הדמוקרט ואת המדען על התעלמותם מהסינגולארי - עבורם האינדיבידואל הוא רק אנסמבל של קווי אופי אוניברסאליים "...
אל הספר