אם הקיום הינו הרפתקה אינדיבידואלית , מכללא ניצבת החברתיות כבעיה . מתוך " טבעו המשתוקק של הקוגיטו - תשוקה לכוליות בלתי מותנית " ( סקוט , , ( Scott 280 האינדיבידואליזם הקיצוני של תיאור ה ' בשביל - עצמו ' ( וכאמור אפילו המינוח הבסיסי הזה עצמו לתיאור האדם ) , נובעת " הפרדה בסיסית ביחס לזולת " ( שם , שם ) , "בדידות אונוטולוגית של ה ' בשביל - עצמו '" ( מסארוש . ( 229 בניתוח המבנה החברתי ומעמדו האונטולוגי של ה ' אנחנו ' הכללי , מתמודד סרטר עם מושג ה ' מיטזיין ' ( mitsein ) של היידגר . " היות - עם " . לדידו זהו מונח מופשט ולכן אינו יכול לפתור את הבעיה הפסיכולוגית הקונקרטית של הכרת הזולת . " איננו יכולים להסיק מה ' היות - עם ' זהות של העולמות ' אשר בהם ' המציאויות האנושיות . המציאות האנושית הינה אפשרויותיה שלה עצמה . היא בשביל עצמה , אם כן , ללא צורך לחכות לי כדי לגרום לישותה להתקיים ... ה ' היות ביחד ' שלי , כשהוא נתפש מנקודת ההשקפה של ישותי ' שלי ' , יכול להיחשב רק כדרישה טהורה הנמצאת בתוך ישותי שלי . אין הוא מהווה ולו ההוכחה הפעוטה ביותר של קיום הזולת , או הגשר הזעיר ביותר ביני לבין הזולת " ...
אל הספר