כפי שראינו , מאפייניו של אידיאל העל - אדם , מנדבכי היסוד בפילוסופיה של ניטשה , אינם מתיישבים עם איונו של הסובייקט . אעמיק עתה בסוגיה זו , שיש בה כדי לשפוך אור על בעיית הסובייקט בפילוסופיה של ניטשה , ולסמן את הכיוון לפתרונה , בדרך ראייתי את הסובייקט בכלל , ובאופן ההולם את סולם הערכים הניטשאניים בפרט , כפי שהם מגולמים בדמות העל - אדם . אם דיברנו קודם על חזרה אל הסובייקט המקורי של הקוגיטו הקרטזיאני , אם היינו זקוקים לפרשן שהינו בעל הפרספקטיבה , אם לא יכולנו לוותר על סובייקט פרטי , הנה העל - אדם הוא האפותיאוזה של כולם . יתר על כן , זו אכן דמות מלאה , אחדותית , לא רק בעלת סגנון אלא מעצבת אותו לעצמה , חיי אדם כמעשה אמנות . העל - אדם לא רק מממש את סולם הערכים הניטשאני החדש במלואו , אלא מהווה גם הגשמה עליונה של המטפיזיקה שלו . כדברי היידגר : " מטפיזיקה כזו , אשר אליה משתייכת דוקטרינת העל - אדם , מציבה את האדם , כפי שלא עשתה אף מטפיזיקה מעולם , בתפקיד מידתם היחידה והאבסולוטית של כל הדברים " ( היידגר 4 עמ ' . ( 84 העל - אדם הוא בעל גישה נפשית החוגגת את האימננטיות שלאחר " מות האלוהים " במובן הרחב...
אל הספר