כפי שציינתי בפרק הראשון , ניטשה הינו אחד משני המגלמים המובהקים של בעיית הסובייקט בדרך בה אני רואה אותה , כמי שמצד אחד מיטיב לחשוף בביקורתו את מקורות תהליכי האובייקטיפיקציה של הסובייקט באופן מהותי וגנאולוגי ( כיצד נוצרה ) כאחד , אך מצד שני במקום לראות את הסובייקט באופן אחר , פשוט מאיין אותו . בנוסף על כך , ממחישה הפילוסופיה של ניטשה , אולי יותר מכל פילוסוף אחר , את טענתי , כי מאופן הבנת הסובייקט נובעות האונטולוגיה ( תורת היש ) , האפיסטמולוגיה ( תורת ההכרה ) והאתיקה ( תורת המוסר ) שמציע הפילוסוף , וכי הדרך בה רואה הסובייקט את עצמו קובעת את דרך חייו . נראה כיצד קשורים חידושיו הפילוסופיים של ניטשה , בעיקר סולם הערכים המהפכני שלו , אל ביקורתו את האובייקטיפיקציה של הסובייקט , ואיך החמצתו את הסובייקט , קרי איונו , מביאה לפערים ולבעיות העיקריות בהגותו . ביקורת האובייקטיפיקציה של הסובייקט במושגיו של ניטשה עצמו , דווקא אם אינה מלווה באיונו , אלא בהתוויית סובייקט אחר , מובילה לתמונת עולם ולמימוש סולם ערכים , שברובם עולים בקנה אחד עם עיקרי הגותו של ניטשה ובחלקם אף משפרים אותם בראייתי הביקורתית שלי...
אל הספר