על שלוש שאלות יסודיות העמיד קאנט את כל תהיותיה של התבונה האנושית : מה יכול אני לדעת , מה חייב אני לעשות ולמה רשאי אני לקוות . והוסיף : שורש שלושתן הוא השאלה הבסיסית מכול : מהו האדם ? אכן , אולם בשינוי אחד מכריע : השאלה הראשונית היא מיהו האדם . ניסוח השאלה הינו עיקר התשובה . האדם אינו אובייקט ( " מה " ) בעולם התופעות , אלא סובייקט ( " מי " ) , בלב כינונו של עולם זה . בניגוד מושלם למהלכו של פרויד ( ורוב הפסיכולוגיה אחריו ) - מכאניקה של האדם בעקבות הפיזיקה , דהיינו הפיכתו לאובייקט - אציג את האדם כסובייקט . זו הווייתו האמיתית , אדם שהינו חלק מעולם אשר במעמקיו אף הוא סובייקט או לפחות מעין סובייקט ( בהתחשב במגבלות הכרתנו ) . הווה אומר , מצד אחד חזרה יחד עם קאנט אל גבולות התבונה , אך מצד שני מתן המקום הראוי והמרכזי לכל שמעבר לה , אשר אפילו התבונה עצמה יכולה לפחות להצביע עליו או אליו . כבר כאן ברור מדוע כה חשוב היה להגדיר ולהבחין בין האי רציונאלי - הסותר את התבונה , והא - רציונאלי - מחוץ לתחום שיפוטה , מעבר לגבולותיה . הרבה מעבר לכך , שכן כמי שרואה את הפילוסופיה , בניגוד למוניטין המפוקפקים שיצ...
אל הספר