מאן דמקשי " , " ואם תאמר " , " ואם נפש אחד לומר " ועוד . אין זה מקרה שלא מצינו התייחסות לדעות חולקות ( היפותטיות ) בתשובותיהם של גאוני בבל וארץ – ישראל ובאלה של חכמי ספרד וצפון – אפריקה באותה תקופה ולפניה . הישיבה הבבלית אופיינה בהיררכיה קיצונית ובדיסטנס קיצוני בין מורים לתלמידיהם , כפי שעולה מתיאורו של ר ' נתן הבבלי . גם בישיבות שהלכו לפי אותה מסורת , ולו באופן חלקי , לא מקובל היה משא – ומתן כה חופשי בין מורים ובין תלמידיהם , כמצוי בגרמניה . אופיינית לכך היא קביעתו של ר ' יוסף בן חביבא , כי בישיבות הספרדיות חייבים התלמידים להגביל את עצמם בהקפדה יתירה מלחלוק על רבם ולסתור את דבריו , ולהימנע מללכת בדרכם של תלמידים בישיבות גרמניה וצרפת . וזאת עדיין בסוף המאה ה – , 14 לאחר שישיבות ספרד נשתחררו כבר במידה רבה מן המסורת של הישיבה הבבלית מתקופת הגאונים , וכבר עמדנו על כך בדברינו במקומות אחרים בחיבור זה . את הגדרים שחייבים , לדעתו , התלמידים בספרד לגדור על עצמם ביחסם אל רבותיהם , תלה ר ' יוסף בן חביבא בהבדל הגדול ברמת הידיעות שבין הרב ובין תלמידיו . קרוב הוא שיש בכך גם המשך למסורת קדומה ורבת ש...
אל הספר