מצעדיך קלים . לך יאה , שהרי את מקדשת אחת לרבא רבבות ! עוד מעט תהימינה בואך בטריות - - מה דרוכה צפיה , המיחלת לאות . אז ילכו ששים לקראתך וידעו כי כבר נכונו להם אדירי משחקים ; כבר צבים מברזל — מועקת ויאדוקטים , תחמסים מפלדה כבר יעיבו שחקים . שכוב פרקדן בבקעה נח נחל צנוע , אציל מתנון , כבד תנועה , מהסס ; הה ! סוף – סוף הקרואים ! ומיד יערו לו מכבד דמכם התוסס . מעל תל מול האור הוזה נצב חרש אברך מחונן וצופה עתידות - - אך הנה יהפכו - - יעקרוהו משרש - - חזונו הבהיר למכתם יתדות . בבית , אי – שם תוך קנאה מפעפעת תתלבט לא אחת , לא תוכל להטעים : - - האמנם כה גבוהה , האמנם כה יפה את ? לא בנתי מאז לעושה בלהטים ! ולב אם אם שותת מבדידות ומשפע חמלתה הצורבה : תשוקתו מי הטרים ? אך ידה חנונה , משתרבבת , לוטפת בחלל הנבוך תלתלי נעורים . פה יצאו הדלקות מחזית ובערף , כבר תחלנה רוטטות כיוגבות הדורות ; הכפרים יעצמו עפעפים מסחרחרת סביב ערים שתצתנה לחג כמדורות . וכשזרת עשן תדגדג פני שמים וירעם כגלגל צחוקם השביר - - מ סרקי איברים ו רוטשי המעים יתפלשו בכל יון מחדוה ועוית . הן ידעתם מתמול : שרך שר אדיב הוא - - לנשים ...
אל הספר