בבית מחברות לספרות (1942-1940)

שנכנעה לו צרפת . הבדל זה היה מקור לוויכוח פוליטי ספרותי נוקב בעניין שירה ומלחמה — והאפשרות של המשורר לראות את עצמו כאילו היה שותף למאמץ המלחמתי . לא זה המקום לבירור משמעותו הרחבה של אותו ויכוח , שנוהל בעיקר על ידי שלונסקי , לאה גולדברג ואלתרמן . מכל מקום ברור שבסבך הפוליטי הרעיוני הזה מצא את עצמו טסלר קרוב לאלתרמן הרבה יותר משעשוי היה להיות קרוב לשלונסקי , שתבע , בין השאר , את השעיית השירה : הטלת מוראטוריום על כתיבתה או פרסומה , כל עוד " מעשי ידי טובעים בים " ובדם . עם זאת , הדבר שהניע את טסלר להצטרף ללא היסוס לקבוצת מחברות לספרות היה בראש וראשונה הקשר שלו עם אלתרמן — קשר אישי וספרותי רגשי ועמוק . אלתרמן היה בעיני טסלר לא רק גדול משוררי הדור , אלא גם מי שקבע הלכות בענייני שירה ותרבות . למקום שאליו הלך נסיך השירה חייב היה גם הוא ללכת . היתה זו תקופה מאושרת — אולי התקופה המאושרת — בחייו של טסלר כאדם וכמשורר . חבורת ה " מורדים " בשלונסקי הצטופפה סביב מנהיגה החדש ) ישראל זמורה הכריז : " מת המלך — יחי המלך ! " ) וטיפחה לפי שעה אינטימיות והרמוניה שאינן שכיחות בחיים הספרותיים . החברים היו נפג...  אל הספר
מוסד ביאליק