עלי אלון יש ספרים החורגים מים הפרסומים שמציף אותנו : הופעתם אולי לא תשנה אך תבהיר את תמונת עולמנו , תנסחה מחדש בראייה מקורית . לאוהבי הספרות העברית הם בבחינת קריאת חובה . כאלה היו סאגות הקיבוץ של צבי לוז , בן קיבוץ דגניה ב ' וחבר בו - החל בסיפורי הילדות , עבור דרך הטרילוגיה " אגדות המקום" ועד ההמשכים שלה " נפשו בכפו " ו " מכאן ועד היכן " . הם ראו אור לראשונה בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת והיו תמרור דרך בספרות הקיבוץ - ולא רק בה . אז קראנו אותם בנשימה עצורה . כמו בכל אפיקה טובה היה בהם - ואף עם חלוף השנים עדיין יש בהם - אותו קסם אמנותי שבהפיכת המקומי לאוניברסלי . בתארם את הקונפליקטים היסודיים של טבע האדם , ובמיוחד כשהוא ניצב מול שינויי הזמן , השיגו גם היבט על זמני . לפני כשנתיים ראתה אור מחודש אותה טרילוגיה , וכעת הופיעה מהדורה חדשה של שני הנותרים בשם כולל " מה יתרון " . אפשר לקרוא שוב ולהיזכר בדברי עגנון שספר שלא ראוי לקריאה שנייה לא ראוי גם לקריאה ראשונה . קריאות חוזרות הן מסימניה של ספרות שהופכת לקלסיקה . בכל חמשת הרומנים אנו פוגשים באותן דמויות שההיכרות אתן הולכת וגוברת . גם ...
אל הספר