חידת הדמות בסיפור מוקדם עיון בסיפור "הדסה"

רבקה שאול בן צבי ספרו הראשון של צבי לוז " מקום שהנחלים הולכים " ( הקיבוץ המאוחד , 1965 ) עומד בסימן המתח שבין היחיד לבין חברה קיבוצית מתגבשת בתקופת פריחתו של אידאל השיתוף . סיפורים אלה , שנכתבו בשנות החמישים , בהיות המחבר אדם צעיר , כתובים כולם בחן רב , אך חלקם הם בני זמנם בלבד , ורק אחדים מהם ממריאים עד מעבר למקום ולזמן . על אחד מהם אייחד את הדיבור . הסיפור " הדסה " ( עמודים 31 - 20 בספר ) הוא סיפור מסגרת שבמרכזו דמות חידתית , הדסה , חלוצה צעירה שנכנסת לחיי הקיבוץ בהתלהבות גדולה , אי אז בראשית המאה העשרים ; אך אינה מוצאת את מקומה בחברה , חיה שם חיי בדידות וערירות , וסופה שמתה משחפת . הגבר היחיד שעמו הגיעה לקשר כלשהו היה ערבי פשוט ופרימיטיבי אשר מצא מסילות אליה ; אלא שאף קשר זה אינו רציף ואינו מפרה את חייה . מהלך הסיפור מחדד את חידת הדמות של אותה הדסה : הקורא מתוודע אליה בהדרגה , באמצעות דרכי עיצוב שונות שמותירות פערים ומאלצות אותו להשלים את בניית הדמות , כשותף ביצירה . * ממעמקים , כתב עת וירטואלי לספרות ואמנות , " דעת " , אתר לימודי יהדות ורוח , גיליון . 3 . 4 . 2008 , 14 . 7 קוראי הס...  אל הספר