הבוקר " ועד מחצית היום . יתרה מזו , במקום תקיעת השופר בערב במוצאי יום כיפור נשמע מעין קול שופר בעצם הצהריים ומשרה על הילדים אווירה של חרדה : " לאטנו חזרנו באותה הדרך . בשקט הלבן , באור הנורא , בעצם הצהריים , צעק שופר . כפות רגלינו טבעו באבק הלבן של העמק " ( עמ ' . ( 69 מתוך הקשר הסיפור עולה שקול השופר נשמע בדמיונם של הילדים , כעולה ממעמקי נפשם . לאורך כל הסיפור בולטת האמביוולנטיות שביחסם של הילדים לזקנים ולמעשיהם . מצד אחד הם נמשכים אל תפילתם של הזקנים כבחבלי קסם , אך מן הצד האחר הם נרתעים ובורחים אל כל מיני אטרקציות אחרות , כגון : מטע הרימונים , נהר הירדן , הדרכים . ואז , לאחר כל ניסיונות הבריחה , שבים אותם ילדים אל מול חלונות בית הכנסת ומציצים פנימה , ואפילו מנסים לחקות את הזקנים ולצום כמותם , לפחות לטעום בפיותיהם את טעמו של הצום : כך עמדנו מתחת לאקליפטוסים והתחלנו לצום . ליקקנו את שפתותינו לטעום את טעם הצום ( עמ ' . ( 67 מצד אחד מסתבר שקשה להם להתמיד לעמוד כך בצום שקט , בלי לעשות דבר . זה גורם לכמה מהם לריב ואפילו להכות איש את רעהו . גם השעמום דוחף אותם שוב ושוב לרוץ בלי לדעת לאן : ...
אל הספר