ספר זה מציע קריאה חדשה של סיפורת ההשכלה שנכתבה בחצי השני של המאה התשע - עשרה . עד עתה התמקד המחקר בהיבט ההיסטוריוגרפי של ספרות ההשכלה , בהתפתחות צורתה הספרותית על רקע צמיחת האידיאולוגיה הלאומית ובתהליכי החילון שהובילה ספרות זו . הספר , ונפשו מאכל תאווה ( איוב , לג , 20 ) מבקש לבחון באמצעות פרספקטיבות פסיכולוגיות וסמיוטיות את הקשר שבין מין למזון ביצירות הפרוזה של אברהם מאפו , יהודה לייב גורדון ושלום יעקב אברמוביץ ולחשוף את הצדדים הפחות רציונליים – קרי , החרדות והתשוקות – העומדים בבסיס הפרויקט המשכילי . היהודי החדש שאותו מדמיינים שלושת הסופרים , יהודי המשכיל לאמץ את עקרונות ההומניזם האירופי תוך כדי שמירה על זהות דתית - לאומית , הוא אדם מיוסר ביהדותו , חסר ביטחון במיניותו , הנאחז במילה הכתובה כדי לשנות את המציאות ולהמציא את עצמו מחדש – ונחרד מתוצאות המצאותיו . הסיפורת העברית המודרנית שסוגותיה – הסיפור הקצר , הנובלה והרומן – יובאו על ידי ספרות ההשכלה מהספרות האירופית , אפשרה , מצד אחד , ליוצרים המשכילים לדמיין ולהציג זהות דורית מלוכדת ומגובשת , בעלת תוכן דעה עצמית , שליחות חברתית ועוצמה פו...
אל הספר