דן פגיס ואבות ישורון נרתעו מפני כוחו של התצלום המשיב את המתים , המנכיח את העבר , המשתק את הצופה ומאיים להשתיק את המשורר . המזכרת מעיר ההולדת עוררה במשוררים מאבק פנימי הכרוך במאבק בין דרכי ייצוג שונות המשמשות בעיצוב הזיכרון , אף התעורר החשש פן יהיה הזיכרון למזכרת , דימוי ממוסחר , גלויית תיירים : המתים שהונצחו בעין המצלמה עלולים להפוך לדימוי קלישאי המעודד מבט פסיבי , עושה את החד - פעמי לבנלי ומשכיח את הבלתי נתפס - מה שנשאר מחוץ לגבולות התצלום , מה שאין בכוח התצלום למסור . התצלום ששרד , התצלום החוזר ומוקרן בערבי אזכרה , מדיר את פניו המשתנים - תמיד של אדם , שאותם אין בכוח המצלמה לקלוט , ועלול להפוך פנים חיים לאובייקט ממוחזר . כיבוש העבר וערך האמת על ידי הנראה , מה שנתפס בעין המצלמה ומשתלט בעוצמה על מרחב הזיכרון , מאיים על מה שלא מצא , ולא יכול למצוא , את דרכו אל גבולות הנראה . כפי שמעידים המחזור ' ערב יהודי קראסניסטאוו' של ישורון ושירתו המאוחרת של פגיס ( אחרי השיר ' המזכרת ' ) , תכונות אלה של התצלום מעוררות דחף לכתוב את העבר , לייצג את העבר באופן נוסף , מילולי ; הכתיבה מתבררת כמאבק על כינו...
אל הספר