תצלומים הם מוטיב חוזר בעולמו השירי של דן פגיס . שכיחותם הרבה היא גילוי מובהק של הקשר העמוק והיסודי בין שירת המשורר לאמנות הצילום לצדדיה השונים . קשר זה , שאמנם לא הרבו לעסוק בו , נדמה כמעט מובן מאליו , שהרי הדיון בשירת פגיס עוסק לא מעט בנושאים כמו זיכרון , תיעוד , עדות וייצוג העבר , נושאים שבאופן מסורתי קשורים מבחינה תרבותית לאמנות הצילום . אלא שאצל פגיס שירים העוסקים בתצלומים ממחישים בדרך כלל דווקא את מגבלות הזיכרון , את חוסר היכולת , או חוסר הרצון , לזכור : פגיס משתמש בתצלום האילם והשטוח שוב ושוב כדי להדגים שהתודעה היא מלכודת , כלא שנתון בו האדם ואין לחמוק ממנו , שכל ניסיון לפרוץ אותו מועד לכישלון , וזה גם דינו של ניסיון המסע אל העבר , החתום בגבולות התצלום הדומם . מגמה זו משתנה בספר האחרון שהוציא פגיס בחייו , ' מלים נרדפות ' ( , ( 1982 וליתר דיוק בשתי החטיבות החותמות את הספר . בחטיבת השירים ' עיר בדצמבר ' , ובשיר ' המזכרת ' מתוך החטיבה ' מחוץ לשורה ' , החותמת את הספר , מעיד יחס אחר אל הצילום שמשהו התערער בעולמו של פגיס . בייחוד נכון הדבר בנוגע לשיר ' המזכרת ' : כפי שהראתה יפה סדרה די...
אל הספר