בפרק הקודם עסקנו בהגדרתה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ובמורכבות ובמתחים שזהות כפולה זו יוצרת מבחינת מערכת היחסים שבין יהודים לערבים ברמת המדינה . ראינו שיש קושי גדול אצל המרואיינים הערבים לקבל את ההגדרה " יהודית ודמוקרטית " ושקבוצות גדולות במדגם היהודי מוכנות לשלול זכות אזרחית בסיסית – הצבעה בבחירות – מאזרחים הממאנים לקבל את זכותה של ישראל להגדיר את עצמה מדינת הלאום של העם היהודי . לכאורה , בתחומים שאין בהם " איום " על הרוב היהודי מבחינה סמלית וזהותית היינו אמורים למצוא יחס שווה של המדינה לאזרחיה היהודים והערבים , ואולם מחקרים רבים בשנים האחרונות , בכללם גם מסקנות ועדת אור ( , ( 2003 מלמדים כי הציבור הערבי אינו זוכה לחלק שווה וליחס הוגן בתחומים שבהם יש לו מגע עם מוסדות המדינה . הפרק הנוכחי עוסק , לפיכך , בתפיסת המצוי והרצוי של הישראלים באשר למידת השוויון והשיתוף של האזרחים הערבים בהקשרים המדינתי והחברתי . כפי שנראה בהמשך הפרק , מצאנו שהמרואיינים הערבים היו מעוניינים בשוויון מלא בכל תחומי החיים ובשותפות מלאה בקבלת ההחלטות בכלל הנושאים העומדים על סדר היום הציבורי הישראלי . כמעט שלא מ...
אל הספר