אחד העקרונות החשובים לניהול ולתפקוד מוצלח של ארגון הוא הגדרת סמכויות ברורה בין הגורמים השונים בו . יסוד זה חשוב במיוחד כאשר עוסקים בשדרה הניהולית . אלא שהמבנה הנוכחי של המועצות הדתיות הוא דוגמה חיה לבעייתיות שבארגונים שחלוקת הסמכויות בהם אינה ברורה . במצב החוקי היום חלוקת הסמכויות בין הרבנות המקומית ובין המועצה הדתית אינה מוסדרת , ומצב זה מביא לחיכוכים רבים הפוגעים בתפקוד המועצה הדתית בעיקר בתחום הכשרות . חלוקת הסמכויות בין הרבנות המקומית ובין המועצה הדתית מוסדרת בחוזר מנכ " ל משנת , 1987 הקובע כי " רב העיר הוא המנהיג הרוחני והפוסק העליון בכל ענייני דת והלכה במקום " , ואילו " המועצה אחראית בתוקף סמכויותיה ותפקידיה הציבוריים לניהול ענייני המועצה הדתית מבחינת התיכנון , התקציב , המינהל והייצוג , והיא ממונה על ביצוע השירותים הדתיים ועל כוח – האדם בהתאם לחוק " . במילים אחרות , הרב הוא הסמכות ההלכתית בתחום שירותי הדת , ואילו המועצה הדתית אחראית להיבטים המינהליים בתחום זה . חוזר המנכ " ל אף מסדיר מנגנון ליישוב סכסוכים בין הרבנות המקומית למועצה הדתית באמצעות ועדה — המורכבת משלושה נציגים של מוע...
אל הספר