ציוויים תרבותיים מושלים לא רק במה שמורגש , אלא גם במה שנאמר . ייתכן שמאז ומעולם הכירו אימה וֹ ת רבות ברגשותיהן בנבכי כותליהן של אימה וּ יות - בינן לבין עצמן או בנוכחות נשים ואימה וֹ ת אחרות - אך כיצד נוכל לדעת על שנאמר ושמורגש בין כתלים ? בעשורים האחרונים חלו תמורות באופנים שבהם ניתן לדבר על אימה וּ ת ועל הרגשות שהיא מעוררת . אם בעבר דמות " האם הטובה " היתה מחסום שלא אפשר לנשים להודות בקשיים שנובעים מגידול ילדיהן ורבות הסתירו את רגשותיהן , הרי שעכשיו הולכות ונפרצות חומותיו של המיתוס ואימה וֹ ת רבות יותר ויותר * אין זה מקרי שאני מבחינה כאן בין מה שנאמר למה שמורגש , משום שדיבור על רגש ותחושתו של רגש אינם בהכרח היינו הך . כפי שעלה בשערים קודמים , אימה וֹ ת עשויות להרגיש דבר - מה שאין לו ש ֵם , כלומר להרגיש דבר - מה שאינו יכול להיות מנוסח בשפה בהיעדר מילה / מונח / רעיון שזמינים ושמ וּ תר להשתמש בהם כדי לתארו . עומדות על זכותן לבטא עמדות מורכבות יותר מאלה ההרמוניות שמצופות מהן , ובכלל זה רגשות של אכזבה , עוינות , תסכול , שעמום ואמביוולנטיות במסגרתה של הוויה אימהית . אולם לצד התמורות בקווי...
אל הספר