הדיון החב " די באמונה בבחינת ' רזא דמהמנותא ' הוא בגדר צומת רעיוני של מסורות מגוונות . כהוגים רבים של הפילוסופיה היהודית בימי הביניים ובראשית העת החדשה אף אדמו " רי חב " ד דנו באמונה מארבעה היבטים לפחות : ( א ) היבט פסיכולוגי ואנתרופולוגי : אמונה כחוויה וכמצב נפשי . ( ב ) היבט אפיסטמולוגי : אמונה כמתייחסת לסוג מסוים של ידיעה והכרה חיוביות או שליליות , כלומר גם להצגת תחומים שאינם ניתנים לידיעה עשויה להיות זיקה להגדרת האמונה ( למשל שלילת תארים ) . ( ג ) היבט לאומי : אמונה כאפיון מיוחד של עם ישראל . בקבלה נוסף היבט חדש , ואף הוא השפיע על תפיסת האמונה החב " דית : ( ד ) היבט מיסטי : אמונה כשיקוף של ממד תאוסופי מסוים . מסורת המחשבה החב " דית הקדישה תשומת לב מיוחדת לתפיסת האמונה ולשזירתה בהשקפת העולם הכוללת . בפרק זה נעסוק בעיקר בבחינה השנייה מתוך הארבע , הקושרת את האמונה לתכנים קבליים ותבוניים , אולם לעתים נידרש בקצרה גם לבחינות האחרות . מבחינה זו הדיון שלהלן הוא המשך ישיר של הדיון שבפרק הקודם , שכן אדמו " רי חב "ד הסבו את האמונה בעיקר על סוגיות הבריאה וראשית ההתהוות . כבר ר ' שניאור זלמן מל...
אל הספר