המיעוט הערבי בישראל בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העצמאות ראתה הממשלה את המיעוט הערבי בישראל כסיכון ביטחוני . בארץ היו שלושה ריכוזים גדולים של תושבים ערבים : בגליל , במשולש ובנגב . רובם המכריע היו נתונים תחת מ ִמשל צבאי שנועד לאפשר , באמצעות שימוש בתקנות ההגנה לשעת חירום שאותן הפעילו לראשונה שלטונות המנדט הבריטי , פיקוח ביטחוני על האוכלוסיות בקרבת גבולות ה " קו הירוק " . ערבים רבים גויסו כ " סייענים " ושיתפו פעולה עם שב " כ . תיאום כלל הפעילות של גורמי הביטחון ביישובים הערביים היה בידי "הוועדות המרחביות לענייני ערבים " , שהיו כפופות לוועדה מרכזית בהשתתפות נציגי שב " כ , המשטרה , צה " ל ומשרד ראש הממשלה . ההיכרות האינטימית של חברי הוועדות עם האוכלוסייה אפשרה להם ליישם מדיניות " מקל וגזר " , לטפח את מעמד הסייענים ולפגוע באלה שהיו מעורבים ביוזמות פוליטיות אנטי - ממסדיות . בפועל , רק בודדים מבין הערבים אזרחי ישראל היו מעורבים בריגול ובטרור . נושא ביטחוני רגיש בשנות ה 50 - וה 60 - היה היחס למסתננים . עשרות אלפי פליטים פלסטינים התדפקו על גבולות המדינה מרצועת עזה ומהגדה המערבית . רבים הצליחו לחד...
אל הספר