א . מעמדו ההלכתי ומקורו ההיסטורי של המדרש הרמב " ם מתאר שני סוגים של דרשות . הסוג הראשון הוא המדרש המקיים את המסורת הפרשנית מסיני לתורה שבכתב , ומגלה את אחיזתה של מסורת זו בכתוב . מעמדו של מדרש זה הוא דאורייתא . הסוג השני הוא המדרש היוצר , המסיק דינים חדשים מתוך הכתוב , ומעמדו הוא דרבנן . הרמב " ן חולק עליו ולדעתו אף מעמדו של המדרש היוצר הוא דאורייתא . מלבד המחלוקת ההלכתית , קיימת ביניהם גם מחלוקת היסטורית ביחס לרבים ממדרשי ההלכה . לדעת הרמב " ם , כאשר מתברר מדברי חז " ל שמדרש ההלכה הוא מן התורה , ודאי הוא שקדמה לאותו מדרש מסורת מסיני על פירוש הכתוב . לדעת הרמב " ן , חכמים דורשים את התורה ומחדשים מדעתם אף ללא מסורת , ואף על פי כן הדין שיסיקו הוא בעל מעמד דאורייתא . נמצא כי לדעת הרמב " ם קיימת מסורת מסיני , הכוללת את פירוש התורה כולה , והיא תורה שבעל פה . לעומת זאת , לדעת הרמב " ן , אין בידינו ראיה על מסורת כזו , וככל הנראה גם אין בה צורך , שכן יש בכוחם של חכמים לדרוש את התורה מדעתם , ומדרשיהם יתאחדו ויתמזגו עם התורה , שהרי " על הדעת שלהם הוא נותן להם התורה " . ב . יחס המדרש אל הכתוב וא...
אל הספר