תפיסת החינוך ההיסטורי שרויה במשבר . כפי שהראו הפרקים הקודמים , היא מאותגרת בתחומים רבים , והדבר מגביר את חששם של " המבוגרים האחראים " מפני היעלמות של תודעת העבר ומשמעות העבר מן החברה בכלל ומקרב הצעירים בפרט . במשולש המחנות היריבים בישראל – מאדירי הקנון ההיסטורי הדורשים לשנותו ולעבותו בנכסי צאן ברזל של אמת וצדק מקודשים הנובעים מתורת ישראל ומן האמונה היהודית ; שומרי הקנון הדורשים חזרה לחינוך היסטורי לאומי ונשגב כפי שהם מדמים שהיה פעם ; ושוברי הקנון , הדורשים שחרור מחינוך היסטורי פגום והצגתו כמיתוס דכאני שיש להמשיך ולנתץ – שרויים אנשי המקצוע במבוכה . חלקם כמהים לעיצוב פרדיגמה חדשה , שתחיה את הנרטיב ההיסטורי השחוק בישראל ואולי אף תאפשר להמיר את הסערות והמחלוקות כלפי העבר בדיאלוג מושכל ורציני . אך כדי לעבור ממבוכה לפעולה מתקנת יש קודם כול להכיר את המאפיינים העיקריים – חמישה במספר – של מצב המעבר שבמסגרתו מתרחש הוויכוח על החינוך ההיסטורי .
אל הספר