במערכת החינוך הרשמית בישראל ובמרחב הציבורי המקיף אותה ממשיכות להתקיים מחלוקות על תפיסת העבר . הן עולות אל פני השטח עקב יוזמה זו או אחרת של שר חינוך או של דמות ציבורית , בעקבות תחקיר עיתונאי המנסה ליצור דרמה תקשורתית חולפת , או נוכח שאיפה של חוקרים , מורים או עמותות אזרחיות לאתגר את הנרטיב הרשמי . הביקורת הציבורית הקולנית והסוערת מעידה על משבר של הנרטיב ההיסטורי המכונן , אבל לא נראה שהיא מחוללת תהליך של רפורמה משמעותית בחינוך ההיסטורי בישראל . מן הביקורת ומן המחלוקות עולה תחושה מטרידה של אי - נחת נוכח הבורות והניתוק של הדור הצעיר ממורשתו ההיסטורית , ולכן הביקורת מופנית לא אחת נגד הגורמים המקצועיים האחראים להוראת המקצוע בבית הספר . לעתים הביקורת אף כללית יותר ומצביעה על חולשת האוריינות ההיסטורית בקרב הציבור הרחב , שמתבטאת בעיקר בהיעדר זיכרון היסטורי במרחב הציבורי הישראלי . לדעת המבקרים , ה " ריק " הזה פוגע בישראלים רבים בימינו , שהתנתקו מתודעת עברם ולכן חסר להם זיכרון משותף והם לוקים בהיעדר זהות קולקטיבית . הדור הוותיק , שהתחנך על תפיסת ההיסטוריה כמקור הזהות הלאומית ; כזירה טרגית ש " הוכ...
אל הספר