הצלע השלישית בוויכוח הורכבה מחוגים ביקורתיים שמאדירי הקנון ושומרי הקנון הגדירו פוסט - ציונים . אלה הואשמו בכך שהנרטיב הביקורתי שלהם - נרטיב אנטי - לאומי ומנתץ מורשת שהם שקדו לטפח באקדמיה , בעיתונות ובמרכזי התרבות החילונית הישראלית - הוחדר באמצעות התכנית החדשה וספרי הלימוד בהיסטוריה למערכת החינוך הממלכתית . חוגים ביקורתיים אלה כלל לא יזמו את הפולמוס , וספק אם היו משתתפים בו אלמלא היו מושא ההתקפה העיקרי . אך נוכח כותרות כגון " לקצץ בחינוך הפוסט - ציוני " , " האמת הפוסט - ציונית " , " ההיסטוריה החדשה בבתי הספר " , שאפיינו את מאמרי הביקורת , נזעקו אלה שתפסו עצמם כחסידי אסכולות ביקורתיות וכמבקרי הלאומיות להשיב ל " האשמות " . ככל שהוויכוח נמשך , התעבה והתפצל , כך הלכו ונעשו הדיונים מורכבים יותר . מדיונים אלה אפשר לחלץ כמה תובנות ועקרונות בדבר החינוך ההיסטורי הרצוי בעיני מי שמתויגים כפוסט - ציונים . רוב המתדיינים היו אינטלקטואלים ועיתונאים מן השמאל – המתון והרדיקלי – חלקם מזוהים עם ההיסטוריונים החדשים או עם אסכולות ביקורתיות בחינוך , בסוציולוגיה וביתר ענפי מדעי החברה , הרוח והאמנויות . ייתכן ...
אל הספר