תודעה זו , עם כל מורכבותה , אמנם התגבשה סביב קונסנזוס רחב , אך הביקורת לא פסקה . עם המבקרים נמנו כאמור קבוצות שונות כגון מזרחים , אנשי ימין רוויזיוניסטי , צאצאי העלייה הראשונה , פלמ "חניקים מאוכזבים , ציונים ממרכז אירופה , ורבים אחרים שחשבו כי לא זכו למקום הראוי להם בסיפור . הקונצנזוס שבסיס התודעה ההיסטורית של ״עמוד האש״ גם אפשר לענות למבקרים , שלמרות ההדרה של קבוצות אלה או אחרות , אין בסדרה ערעור על עצם המטרה הנעלה של הסיפור ההיסטורי הציוני כבונה זהות וכמשמעותי . הוויכוח הוא על מינון הסוכנים השונים שהיה צריך להזכיר בסדרה ועל מידת אחריותם להגשמת המפעל הציוני , ואף על כאלה שניסו לפגוע בו , אבל לא על עצם נרטיב - העל של " שיבה מגלות לקוממיות " כנרטיב צודק ומוסרי , נכון ואמיתי . ההיסטוריה הציונית , על פי המשיבים לביקורת , מסופרת בעמוד האש כהיסטוריה נכונה הן עובדתית והן מן הבחינה של הדגשת הפן הערכי ומעורר הגאווה שבה . היו שטענו שלא הודגש די הצורך הפן המוסרי , אחרים קבלו על סטייה מן האמת , אבל לכל הוויכוחים היה מכנה משותף : לסיפור הציוני יש קו אופק מוסרי מוחלט , והוא הולך ונחשף בעזרת היצמדות...
אל הספר