בסיפורו של ס . יזהר חרבת חזעה מתואר גירוש ערבים מכפר דמיוני על ידי חיילי צה " ל . הסיפור מציג את הגירוש כמעשה בלתי מוסרי , משתמש בביטויים " הגליה " ו " ירי בחפים מפשע " , ואף בכאלה בעלי קונוטציות ברורות , כגון " קרונות " . הסיפור בז לאתוס ה " מעטים מול רבים " בכך שהוא מציג את החיילים המתגאים בעובדה שהם , המעטים , מגרשים כפר שלם . לדברי חוקרת הספרות והקולנוע נורית גרץ , עמידת המעטים מול רבים במקרה זה היא " עמידה של קבוצת חיילים מול כפר של זקנים , פיסחים ועיוורים , ועל כן היא , כמובן , מגוחכת " ) גרץ , . ) 59 : 1995 ככלל , הסיפור מתאר את רוב החיילים כשילוב של רוע , טמטום ואטימות מוסרית , ומן הסתם מעורר אמפתיה כלפי המגורשים . היצירה הספרותית איננה משחזרת אירוע היסטורי קונקרטי , אך נשענת על התופעה ההיסטורית של גירוש הערבים הפלסטינים מכפריהם – הטרגדיה שהתרחשה במלחמת העצמאות והמכונה בפי הפלסטינים נכבה . הסיפור , שהתפרסם ב - , 1949 מיד אחרי מלחמת העצמאות , זכה לביקורות אוהדות מצד סופרים ומבקרי ספרות , אך בה בעת עוררו תכניו פולמוס ער בקרב עיתונאים , סופרים , בעלי טורים ואנשים שהשתתפו במלחמת הע...
אל הספר