ה " מופע " ההיסטורי הציוני , שהראה הישגים והצלחות , גבורה נשגבת והתעלות מוסרית , הוצג ביומני קולנוע , על במות תאטרון , בשירי הלהקות הצבאיות , וגם בטלוויזיה שהחלה לכבוש את סלון בתיהם של תושבי ישראל בשלהי שנות השישים . הטלוויזיה הציבורית על ערוצה היחיד הפכה למכשיר החברות העיקרי בחברה הישראלית , ותכניותיה , שזכו לאחוזי צפייה גבוהים מאוד , קבעו את תוכני " מדורת השבט " , כלומר המכנה המשותף של הישראליות . בתכניותיה השונות הנחילה הטלוויזיה את הנרטיב ההגמוני השלטוני , שהתבטא מדי פעם גם בדרמות היסטוריות ובסרטי תעודה שעסקו באירועי עבר , וכך השפיעה על הבניית הזיכרון ההיסטורי ועיצובו וטיפחה אותו כמרכיב בזהות הקולקטיבית של הצופים . אף שלא פעם הוצגו דרמות שנויות במחלוקת , עד סוף שנות השבעים לא צפו אל פני השטח מחלוקות ציבורית סוערות סביב האופן שהטלוויזיה השתמשה בהיסטוריה . בסוף שנות השבעים התחילה להישמע ביקורת על ייצוג העבר בטלוויזיה הישראלית . בשנות התשעים כבר הייתה לכך תהודה ציבורית רחבה , וזו השפיעה בעקיפין גם על מערכת החינוך הפורמלית . לא היה אפשר להמשיך ולהפיץ חינוך היסטורי קונסנזואלי שגובש בשנו...
אל הספר