מהנלהבות ששמעתי , ניתן לזהות את הערכים והשיחים שמשמשים אותן , ואת אלה שהן מתפלמסות עמם . אלונה אומרת : אני דווקא מאוד גאה ! תמיד כשאני בין מורים ושואלים אותי ' איזה מורה את ' ואני אומרת ' מורה למחול ' אני שומעת ' וואי , איזה כיף לך ; את מלמדת משהו שאת אוהבת ' [ - וכשאת לא בין מורים ?] גם ! כן . אני תמיד אומרת ' מורה . אני מורה ' . ואחר כך אם יוצא לדבר ושואלים אותי ' מורה למה ? ' רבים מתפלאים : ' מה , יש מחול בבית ספר ? ' - לא כולם יודעים . אני מרגישה שאני מתעסקת במשהו שהוא מתחום האמנות ולא בדברים שגרתיים שאנשים עושים כל יום . ותשובתה של שלי : כשאני אומרת ' אני מורה למחול ' התגובה הראשונית היא תמיד : ' וואו איזה יופי , איזה מגניב , איזה ... ' מפני שיש בזה שילוב של אמנות ... בואי נגיד שהקהל הרחב תופש את זה כמיזוג של משהו אמנותי עם המקצוע של הוראה , שהוא יותר קונבנציונאלי . אני מאוד אוהבת להציג את עצמי כמורה למחול . מאוד . אני לא מלמדת כפשרה , כי הרי אין לי שום שיקול כלכלי במה שאני עושה . אני מכירה עורכי דין ורואי חשבון שעבודתם מכניסה להם מלא כסף אבל הם לא מתים על זה . אני חושבת שחלק גדול...
אל הספר