סיפור זה קשור מבחינת תבנית העומק שלו לסיפור הקודם על אלכסנדרוס והנשים . אף כאן מדובר על אורח בודד בתוך ממלכה זרה , אולם הפעם ידו של האורח היא על העליונה . לפנינו אגדת שבח על יואב בן צרויה שר צבא דוד 206 שגרסה כתובה ראשונה שלה מצויה במקבץ סיפורים הנתון בתוך כתב היד הימי ביניימי אוק ' - בוד ' 135 הידוע בשם ספר המעשים . 207 אין ספק שאין כל בסיס היסטורי בתשתית אגדה זו , לפי שהיא מעבירה את הדמות המקראית אל תוך סיטואציה ימי ביניימית של קרבות אבירים שיש בה הגזמה ודמיון רב . יואב " מוטס " לתוך עיר עמלקית ימי ביניימית בצורה היטב : " אמר להם יואב למה נחזור בפחי נפש ויראה המלך פנינו ריקם וישמעו כל העמים ויתקבצו עלינו וילחמו עמנו אלא עשו קלע וקלעו אותי בקלע בתוך העיר " . יואב הגיע לעיר ובידו חרב יוצאת דופן כפי שאומר לו הנפח : " לא ראיתי כמו זה מימי " . הוא מצליח לגייס משפחה תמימה שעוזרת לו להסוות את עצמו כבן המקום , ולאחר מכן יוצא לקרבות סיף עד שהוא מצליח להרוג את כל הגברים בעיר ולהכריז על בני ישראל כמנצחים . הדים לסיפור זה מצויים כבר בסיפור המרגלים , כשרחב מסייעת לשני הזרים אשר הסתננו לעיר ומסתיר...
אל הספר