של תארים הן בכל זאת תארים , כפי שהוא טוען מנימוקים פונקציונליים , ואם העדרים הם תארים , אף אם אינם בגדר חלקים , הם נגועים באותה בעיה . הרמב " ם מבהיר בעיה זו יותר במפורש בפרק א : ס . הוא מתחיל בחזרה על כך שכל תוארי החיוב המיוחסים לאלוהים הם רב - משמעיים בתוכנם . אנו יכולים לייחס ידיעה לאלוהים אולם “ הוא יודע בידיעה שאינה כמו ידיעתנו " . עבור הרמב " ם , כפי שאמרנו , אין זה רק הבדל מטפיזי כי אם גם הבדל סמנטי . המשמעות של “ יודע " , כשהוא מוחל על אלוהים שונה ממשמעותו כשהוא מוחל על בני אדם . לכן במובן האנושי של “ ידיעה " לאלוהים אין ידיעה , וכבר בכך , אומר הרמב " ם , “ בהכרח הבאת שלילות " , כלומר שלילת התוכן . אך גרוע מכך : שום יתרון לא צמח לנו מכך שהודינו בטיבו הרב - משמעי והבלתי ידוע של התוכן האלוהי של הנשוא . וממשיך הרמב " ם : [ בהכרח הבאת שלילות ] ולא עמדת על אמתת תואר עצמות , אלא הגעת לידי ריבוי ולידי האמונה שהוא עצמות כלשהי בעלת תארים בלתי ידועים . שכן מתארים אלה אשר אתה טוען לייחס לו על דרך החיוב אתה שולל את הדמיות לתארים הידועים בינינו ומכאן שאין הם ממינם ואז יביא אותך ייחוס תארים ...
אל הספר