תודות

חובי הראשון והגדול ביותר הוא לפרופסור שלמה פינס המנוח . קריאת מאמרו מ - 1979 בשנות ה - 80 המוקדמות בעודי שקוע בלימוד מאמריהם הנפלאים על הספקנות הקלסית של בורנייט , פרדה , וברנס היא שעוררה את מחשבתי על הסוגיות של ספר זה . לדאבוני לעולם לא אדע מהי תגובתו של פינס על השימוש שעשיתי בתובנתו המקורית , אולם ברי לי שבלעדי נדיבותו , הנחייתו ועידודו ספר זה לא היה . הזמנה מאת משה אידל להשתתף בסמינר על פרשנות המקרא במכון ללימודים מתקדמים ב - 1989 היא שהביאה אותי לכתיבת ההרצאה שהפכה להיות פרק . 9 אני מכיר תודה לאידל על עידודו של חוקר צעיר לא ידוע . בשנים הארוכות שעסקתי בחקר מורה הנבוכים , התמזל מזלי וזכיתי בעמיתים נפלאים שעמם יכולתי לחלוק את מבוכתי : יונתן מלינו , זאב הרוי , דוד שץ , גד פרוידנטל , ברי קוגן , צבי לנגרמן , צ ' רלס מנקין וקנת סיסקין . במשך למעלה מעשרים וחמש שנים פרופ׳ חיים דוידסון ואני היינו שקועים במחלוקת לשם שמים לגבי פירוש המורה . ואף כי לעתים קרובות הוא המטרה לחצי השגותיי על הקריאה הדוגמטית של מוה " נ , ביקורות אלה הן אך מסווה לגודל חובי ללמדנותו ולביקורותיו על הטיוטות שלי שכתב במר...  אל הספר