חלק ראשון / פסוקים א - י פנייה לה ' שיפקח את עיניו וישים לבו לסבלם ולבושתם של המקוננים , שאותם הם תולים בחטאי אבותם פרק ה פסוק א זכרה׳ מההיה לנוּ הביטה ( הביט ) וּראה אתחרפתנוּ : פתיחת הקינה בפנייה ישירה אל האלוהים היא דרמטית . " זכור " כאן פירושו שים לב , אל נא תתעלם , כמשמעו לעיל ( ג , יט ) : " זכור עניי ומרודי " . משמעות זו עולה בקנה אחד עם השימוש בהיפוכו של השורש זכ " ר , בשורש שכ " ח , לקראת סיום הקינה : " למה לנצח תשכחנו " ( פסוק כ ) . המקוננים מפצירים - מתלוננים על כך שהאלוהים אדיש לסבלם ואין הוא שת לבו לאסון אשר קרה להם ( " מה היה לנו " ) . התרגום הארמי לפסוק חושש שמא יחשוב הקורא כי האסונות התרחשו על דרך המקרה , וכדי לבטא שיד ההשגחה בדבר הוא מתרגם ואומר ( בתרגום חוזר לעברית ) : " זכור ה ' מה שנגזר עלינו " , כאשר ברור כי הגזירה היא משמים ולא פרי יד המקרה . צלעו השנייה , הנרדפת , של הפסוק מביעה ביתר שאת הן את עוצמת תסכולם של הפונים אל האלוהים והן את תוקף תביעתם : " הביטה וראה " , כפל פעלים נרדפים , שבהופיעם יחדיו משמעותם היא חדה ומוחלטת : הביטה עתה , ללא דיחוי , וראה בצרתנו , כדו...
אל הספר