הפרק הנועל את מגילת הקינות הוא תפילה קורעת לב מראש ועד סוף , תחינה המופנית לאלוהים ומבקשת שיואיל לפקוח את עיניו ולשים את לבו לסבלם הקשה מנשוא של יושבי ירושלים . חורבן העיר והמקדש , הרצח ההמוני של אנשים ונשים , זקנים וטף , ויציאתה של עילית השלטון והחברה לגלות , כל אלה הם אמנם נחלת העבר הקרוב ועודם צרובים בזיכרון התושבים , אך לא באלה מתמקדת הקינה החמישית : עיקר עניינה הוא בהווה המר , באובדן שדה ובית , במחסור וברעב , בסכנה המתמדת האורבת מפני גחמותיו של הכובש הזר , בערעור גמור של החוק והסדר החברתי , וראש לכל בעליבות , בהשפלה , בביזיון ובבושה . חיי השארית אשר בירושלים אפופים חשיכה וכאב , וצליל של שמחה אין . והנה , דווקא כשמגיעה הקינה אל השפל הנורא , והעין מביטה בהר ציון השמם , מתעוררת התקוה ; המקדש נעלם מן העין , אך האלוהים - יודעים המקוננים - יושב ויוסיף לשבת לעולם על כס מלכותו שבשמים , ואם רק יחפוץ , יש לאל ידו להושיע . וזה מבנה הקינה ונושאיה : ( א ) פסוקים א - י : פנייה לה ' שיפקח את עיניו וישים לבו לסבלם ולבושתם של המקוננים , שאותם הם תולים באבותיהם . בפסוקים הפותחים את הקינה שופכים המת...
אל הספר